"להיות אנוש

זה כמו מלון אורחים.

כל בוקר אורח חדש.

שמחה, דיכאון, עליבות,

איזו מודעות רגעית באה

כאורח לא צפוי

קבל את כולם בברכה!

גם אם הם קהל יגון,

שינקה ביתך בשצף מרהיטיו

עדיין קבל כל אחד בכבוד.

הוא עשוי לנקות את פנימיותך

לטובת עונג חדש.

המחשבה האפלה, הבושה, הזדון,

צחק לקראתם בדלת

והזמן אותם פנימה.

הודה על כל הבא באשר הוא,

כי כל אחד נשלח

כמדריך ממעל.

​

קבל את הקושי.

למד את האלכימיה אשר

בני אנוש אמיתיים יודעים:

ברגע שאתה מקבל את הצרות

שניתנו לך, הדלת נפתחת.

ברך לשלום את הקושי

כחבר מוכר.

התבדח עם הייסורים

שהובאו עליך בידי החבר.

צער ומכאוב הם בלויי בגדים ישנים

ומעילים שמשמשים לכסות,

ולאחר מכן מוסרים.

ההפשטה הזו

והגוף שמתחתיה,

עירום ועריה ביופיו

הם הם

המתיקות שבאה

אחרי הכאב"

~~~